"עכשיו אני חוזר הביתה!"

התמונה הזו לקוחה מסיפור החיים שכתבתי עבור שאול דקל:

בתום המלחמה נדרשנו להישאר בסיני. מקלחות לא היו בנמצא, ולאחר כמה זמן ללא מקלחת הגיעה למקום מכלית מים. חיברו אליה צינורות מים, והמקלחת הציבורית הייתה מוכנה לפעולה. קבוצות-קבוצות נכנסנו מתחת לראשי מקלחת מאולתרים.
"עכשיו פותחים!"

צעק מי שאחראי על פתיחת הברזים.
נשטפתי.
"עכשיו סוגרים!"
הסתבנתי.
"עכשיו פותחים!"
שטפתי את הסבון, ובדיוק באותו רגע הופיע צלם מטעם מגזין "TIME LIFE" שנשלח לסקר את המלחמה.

"תפתח את הפה", הוא ביקש כדי "לארגן" פוזת צילום אותנטית מתחת למים… התמונה הזו נכנסה למגזין באותו החודש.
אחי גדעון שהתגורר באותה תקופה בטורונטו קנדה, ישב עם חבריו באחד הימים. הם אכלו, שתו, דיברו, והירחון היה מונח על השולחן.
"אני לא מאמין, הינה אח שלי!"

הוא הביט בתמונה בתדהמה ובהתרגשות.
"עכשיו אני חוזר הביתה!" אמר ועשה.

אין ספק שמסתוריות הן הדרכים המנתבות חיי אדם. ייתכן שאם התמונה הזו לא הייתה מגיעה לידי האח, הוא היה ממשיך להתגורר בטורונטו. אותה תמונה החזירה אותו ארצה וזימנה לשניים דרך עסקית משותפת.